נעמי לבנקרון – מה לה לסטודנטית למשפטים בבית זונות? הרהורים על קליניקות משפטיות, שוטרים ונשים העוסקות בזנות.
במאמר זה אבקש לתאר את מערכת היחסים המורכבת בין המשטרה לבין הנשים העוסקות בזנות; את קשיי האכיפה הניצבים בפני השוטרים מחד גיסא, לצד השפעותיה ההרסניות של אכיפה זו על הנשים מאידך גיסא. מאמר זה איננו נשען על מתודולוגיה מחקרית אמפירית קלאסית. בשל אופייה הייחודי של העבודה הקלינית, הוא מתבסס על ממצאיה: עשרות רבות של שיחות עם נשים בזנות, עם שוטרים ועם שחקנים נוספים בשדה המחקר – מקבלי החלטות בשירות המדינה, עורכי דין, עובדות ארגונים ואחרים. במילים אחרות: המחקר העומד בבסיסו של המאמר נערך מתוך הבנת תפקידן של הקליניקות כ"מעבדות לחקר המשפט ולפיתוחו", שבמסגרתן חוקרים הסטודנטים בקליניקה את הדין הקיים ואת דרך יישומו. עקב קשיי התקציב שהם מנת חלקן של כלל הקליניקות, כמו גם קשיים מחקריים רבים הניצבים בדרכם של חוקרים בכל הנוגע לאוכלוסיות שבהן מטפלות הקליניקות השונות, ספק אם ניתן להגיע כיום במסגרתן למחקר אמפירי במובנו הקלאסי. עם זאת, קורפוס הידע העצום הנצבר בקרב הקלינאים יכול ואף חייב להיות מתורגם לכתיבה אקדמית, שאני מקווה כי גיליון זה של "המשפט" הוא רק הסנונית הראשונה שלה. לפיכך, שני החלקים הראשונים של המאמר, העוסקים במשטרה ובזנות, נשענים ברובם על חומרים תאורטיים גרידא.